להפוך אירוע של "קללה" לברכה לחיים

יכול להיות שעברנו במהלך חיינו אירועים שנראו לנו כ"קללה" ושהיה מאד קשה לנו להתמודד איתם. יכול להיות שכאשר האירוע קרה הרגשנו שזה "סוף העולם" עבורנו, ולא הצלחנו להבין איך בורא העולם עשה לנו דבר כזה. לא קל לעבור אירועים כאלו. אירועים כאלו מצריכים אותנו לגייס כוחות נפש רבים כדי להצליח להתמודד ולא להישבר. יחד עם זאת, לפעמים אנו זוכים לראות בדיעבד שאירוע הזה היה רק לטובה. נכון, לא תמיד אנו זוכים לראות למה בורא עולם הביא עלינו את אירוע הזה, אבל לפעמים אפשר מפרספקטיבה של זמן לראות שהאירוע הזה היה רק לטובה. אנו תמיד צריכים להתפלל לקיום ברכתו של הרבי שהכל יהיה דווקא "בטוב הנראה והנגלה". אנו לא מבקשים מבורא עולם "חסדים נסתרים" אלא דווקא "חסדים גלויים". הרבי הסביר שאדם צריך לבטוח בה' שיהיה טוב לו בטוב הנראה והנגלה: "וזהו תוכן הציווי 'בטח בה''(וכיצא בזה) - שהאדם צריך להשליך יהבו על הקב"ה שייטיב לו בטוב הנראה והנגלה, וכאשר הוא סומך אך ורק על הקב"ה לבדו (מבלי לעשות חשבונות, אם אפשר לו להינצל וכו'), אזי ההנהגה עמו מלמעלה היא מדה כנד מדה, שהקב"ה שומר עליו ומרחם עליו גם אם על פי החשבון אינו ראוי לכך שיהיה טוב לו בטוב הנראה והנגלה דווקא. וזהו פירוש דברי הצמח צדק, שהביטחון עצמו יביא לתוצאות טובות, שאינו עניין צדדי לבד בביטחון, אלא זהו גדר הביטחון שנצטווינו עליו" (לקו"ש לו, שמות א. ההדגשות שלי ז.ק.).

ביחד עם האמונה שכל דבר הוא רק לטובה, אנו לא יכולים להסתפק בביטחון בה', אלא נדרשים גם לעשות כל מה שבכוחנו. לפעמים אנו נדרשים לשם כך לצאת "מאזור הנוחות" שלנו. "אזור הנוחות" הוא המצב שבו אנו לא צריכים להתאמץ יותר מידי. כפי ששמו מעיד עליו, "אזור הנוחות" הוא מאד נוח ולכן מאד מפתה להישאר בו. מובן מכך שכדי לצאת מאזור הנוחות שלנו נצטרך להרגיש אי נוחות למרות שאנו בנויים להימנע מהרגשת אי נוחות...

זו לא בעיה להיות מפעם לפעם באזור הנוחות. כולנו יכולים למצוא את עצמנו לפעמים באזור הנוחות. הבעיה עלולה להתעורר רק כשאנו נשארים יותר מידי זמן באזור הנוחות. מה הבעיה להישאר יותר מידי זמן באזור הנוחות? מדוע שנקום מהספה בסלון מול כוס הקפה ועוגה כדי לצאת לשיעור תורה, או להתוועדות, או למבצעים, או אפילו להליכה רגלית קצרה? הבעיה היא שכאשר אנו נשארים יותר מידי זמן באזור האי נוחות עלולות להתעורר שלוש בעיות. הבעיה הראשונה היא שככל שאנו נשארים יותר ב"אזור נוחות" החיים שלנו נהפכים יותר ויותר מצומצמים. כשאנו יוצאים לשיעור תורה או התוועדות או מבצעים החיים שלנו "מתרחבים". הבעיה השנייה שכאשר אנו נמצאים ב"אזור הנוחות" שלנו כל בעיה שאנו נתקלים בה נהפכת הרבה יותר משמעותית. כשאנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו הבעיות הקטנות של היום יום מקבלות חשיבות שולית בלבד. כאשר אנו יוצאים מאזור הנוחות הבעיות שלנו מקבלות פרופורציה אחרת. הבעיה שלישית שהשהות ב"אזור הנוחות" הופכת את החיים למשעממים. לעומת זאת, כאשר אנו יוצאים מאזור הנוחות החיים שלנו הרבה יותר מלאים.

כאשר אנו מחליטים לצאת מאזור הנוחות קרוב לוודאי שיתעוררו אצלנו ספקות לגבי הצעד הזה. הספקות האלו יווצרו כי המוח שלנו ינסה להסביר לנו למה כדאי להמשיך להישאר באזור הנוחות במקום לצאת ממנו ולהרגיש אי נוחות. דבר נוסף שיכול למנוע מאיתנו לצאת מאזור הנוחות הוא שנתרכז יותר מידי ברגשות הלא נעימים שלנו במקום בערכים האישים שלנו לגבי הפעולות שחשובות שלנו. הדבר האחרון שיכול להקשות עלינו לצאת מאזור הנוחות שלנו הוא שנעמיד לעצמנו מטרות גבוהות מידי. יציאה מאזור הנוחות נעשית דווקא בצעדים קטנים "מעט מעט אגרשנו".

מה עוד עלול להקשות עלינו לצאת מאזור הנוחות שלנו? הדבר הראשון הוא שנחשוב שמכיוון שאולי לא נצליח לעשות הפעולה בצורה מושלמת עדיף שלא לעשות אותה כלל. הדבר השני הוא שנחשוב שאין שום טעם לעשות את הפעולה כי (פתאום...) היא לא באמת חשובה. הדבר השלישי הוא שנחשוב שאנו עדיין לא מוכנים לעשות את הפעולה הזו כי עלינו קודם להשתפר בתחומים אחרים. הדבר הרביעי הוא שניכנס לניתוח אין סופי של מה שאנו צריכים לעשות עד נהיה כל כך מסובכים עם הניתוח הזה שלא נעשה את מה שצריך. הרבי ביאר בשיחת יו"ד שבט תשכ"ב שהמענה לכל המחשבות המבלבלות האלו הוא אחד: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד, טו). במקום להסתבך בכל מיני מחשבות למיניהן יש לקום ולעשות מה שצריך. "וההנהגה זו של "יסעו" מביאה את קריעת ים סוף" (ליקוטי שיחות חלק ג', עמ' 138).
__________
זאב קרומבי (MSW) הינו מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות: [email protected]m
או 0547-822686